כתבות

לא פעם עצרתי לשאול את עצמי, רגע אחרי שקמתי בבוקר או בעיצומו של יום עמוס: למה אני פה? למה העולם קיים בעצם? האם יש כאן

יש רגעים שבהם אנחנו מרגישים תקועים. תחושה שהחיים לא מתקדמים, שאנחנו לא מובילים – אלא מונעים, מגיבים. המושג "מעבר מקורבן למנהיג" מגלם בדיוק את הרגע

יש משהו עוצמתי ברגע שבו אנחנו מפסיקים לברוח מהכאב, מהחולשות, או מהחלקים בנו שלא נראים 'מושלמים'. ברגע הזה, אם באמת נותנים לו לקרות – מתפשט

לפעמים אתה לא צריך התפרצות זעם כדי לדעת שהתמודדות עם כעס נמצאת שם, כמו חשמל סטטי באוויר. לא רועם, לא צועק, אבל כן צורב. בסרטון

לפעמים, משהו קטן כמו סיפור, יכול להדליק בתוכנו ניצוץ. בסרטון שלמעלה שיתפתי את אחד הסיפורים שהפכו לי את נקודת המבט על החיים. תוך פחות מ-3

לפעמים בחיים, רגע אחד יכול לשנות את הכול. מילה שמישהו אומר, מבט בעיניים של אדם קרוב, או אפילו סרטון בודד ביוטיוב שמצליח לגעת לנו בלב.

אין אדם שלא מחפש שלוות נפש. בין הדאגות, המשימות, הפחדים והכעסים – הלב שלנו כמה לרוגע פנימי אמיתי. לאחר שנים של חיפוש, לימוד, ועבודה פנימית

כשנכנסתי לעולם העבודה על עצמי, גיליתי נושא שלא מרבים לדבר עליו ביומיום: יראת השם. לרוב אנחנו מקשרים אותה לרגשות של פחד, של גבולות, אולי אפילו

לפעמים נדמה שהכל סובב סביב הישגיות, תחרות והצלחה חיצונית. אבל אם נעצור לרגע ונביט פנימה, נגלה שללב טוב ולמידות טובות יש כוח לשנות עולמות –

כולנו מכירים את זה – יום שמתחיל בטוב, ואז פתאום מילה קטנה או מחשבה לא נעימה שואבת אותנו לתוך בור רגשי עמוק. אפשר לקרוא לזה

פעמים רבות אנחנו שוכחים את הכוח האדיר שטמון ברגע של שמחה פשוטה. בתוך המרוץ המטורף של החיים – עבודה, משפחה, משימות אינסופיות – אדם שצוחק

לפעמים נדמה שהעולם כבד מדי. יש ימים שבהם אנחנו מרגישים כי לא משנה כמה ננסה – הכל תקוע. כאילו אנחנו צועדים בתוך בוץ, רצים על